התורה היא מערכת ההפעלה החיה של המציאות. אסטרטגיה מתחילה בראייה בהירה — של העולם, ושל עצמך.

זו הטענה האמיתית: החלטות העסק שלך, הפסיכולוגיה שמניעה אותן ומה שנכון מוסרית אינן שלוש שיחות נפרדות. מעולם לא היו. כל מה שבא אחר כך — ההכשרה האקדמית, השנים בישיבה ובכולל, המורים שעיצבו אותי — הוא מה שמקנה לי את הזכות לומר זאת, לא הסיבה שתאמינו לי.

זה כולל גם לחימה, עסק שנבנה ועסק שאבד, דרכים שנעשו עם תרמיל בלבד, קשרים שעמדו וקשרים שלא, שנים שאבדו באמת לפני שמצאתי את הדרך חזרה. קראו לחלק הזה חסד. אין מילה כנה יותר.

ההכשרה האקדמית חשובה — היא ההבדל בין תחושת בטן לטיעון שאפשר להעמיד למבחן — אבל היא מעולם לא היתה כל ארגז הכלים.

לצד האקדמיה, ההכשרה שלי כוללת שנים של לימוד רציני בישיבה ובכולל. התורה איננה תחום עניין שמצרפים לעבודה מבחוץ; היא הקרקע שעליה העבודה עומדת.

זכיתי ללמוד אצל מורים ורבנים יוצאי דופן. הם דרשו ממני יותר, פתחו לפניי את תורתם וחלקו איתי דברים שאי אפשר לרכוש מספרים בלבד. את מה שקיבלתי מהם אני מביא היום אל החדר עם כל לקוח.

העבודה שלי נשענת על ארבעה יסודות. שלושה מהם אפשר לכנות תחומי דעת. תורה — אמת, לא מסורת מרוככת ולא מטאפורה; תיאור של המבנה הממשי של המציאות, וממילא הבסיס היחיד להכרעה רצינית. אסטרטגיה — המשמעת לפעול בתוך אי־ודאות כשיש מה להפסיד. פסיכולוגיה — מפני שרוב התוכניות אינן קורסות בגלל טעות שכלית, אלא מפני שמייסד מסרב לראות משהו בעצמו. היסוד הרביעי הוא אני: לא האישיות או סיפור החיים שלי, אלא הקשר שלי עם השם — מציאות חיה וישירה, לא דבר שלמדתי עליו מפי אחרים — והכלי שנוצר לאורך חיי, וגם מעבר למה שאני עצמי יכולתי לעצב, כדי לשאת את שלושת היסודות האחרים ולא רק לדעת אותם. במובן הזה, היסוד הרביעי איננו עוד פריט ברשימה. הוא התשתית שעליה כל השאר יכול לעמוד.

העבודה הביאה אותי לחדרים ולמצבים שחברת ייעוץ רגילה לא היתה נכנסת אליהם בכלל — ובוודאי שלא היתה יוצאת מהם בשלום. האנשים שראוי לייעץ להם הם אלה שנשאו את הסיכון בעצמם: אנשי מעשה שהעור שלהם במשחק, לא מנהלים ששומרים על צי שמעולם לא בנו.

העבודה אינה תחומה למשרד. חלק ממנה מתרחש בחדר ישיבות, חלק במטוס, חלק בטבע וחלק בבית כנסת. היא מתרחשת במקום שבו השיחה האמיתית נעשית אפשרית. לפעמים גם האתר הזה נכנס לחדר ככלי עבודה: אני פותח אותו באמצע שיחה כדי לתת לדברים שפה, לחדד הבחנה או להניח את השאלה מולנו — לא כחוברת תדמית, אלא כחלק מן העבודה עצמה.

המטרה רחבה מכל עבודה יחידה. כל החלטה שמתקבלת מתוך בהירות ולא מתוך פחד מקרבת את העולם עוד צעד אל המצב שלמענו נברא.